<h1>סמ"ג עשין סימן ע'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם [כשר] מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך בזיון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאות החוטא קל וחומר למכה את הצדיק (רמב"ם חובל ומזיק פ"ה ה"א ע"ש), אפילו להגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו הרי זה נקרא רשע שנאמר (שמות ב' י"ג) ויאמר לרשע למה תכה רעך (רמב"ם שם ה"ב ע"ש). בפרק אלו נערות (כתובות ל"ג א') המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שאין כאן תשלומין (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). [ואמרינן] בפרק ארבע מיתות (נ"ח ב') גוי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש [וגומר] (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף פו.</h2>
גרסינן בפרק שני דנזיקין (ב"ק כ"ו ב') אמר רבה זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן או הוא קידם וסילקן פטור שמשעה שהשליך נפסקו חציו והרי היו שם כרים וכסתות. וכתב רב אלפס (שם) דרבה לטעמיה שפוטר שורף שטרותיו של חבירו בפרק הגוזל קמא (צ"ח א') דלא דאין דינא דגרמי ואין הלכה כן כמו שיתבאר (לקמן), ולרבינו יצחק (תד"ה קדם) נראה דגרמא בנזיקין הוא ופטור לדברי הכל. בפרק הגוזל קמא (צ"ח ב') מסקינן שהשורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר אע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד כל הממון (ע"פ לשון רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"ט ע"ש) וכיוצא בזה נקרא דינא דגרמי בכל התלמוד. ובלבד שיודה לו המזיק ששטר זה מקוים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא שאינו יכול לגבות החוב (המשך לשון הרמב"ם שם) שאומר שם היכי דמי אי דאיכא סהדי דידעי מה דכתיב בשטרא נכתוב ליה שטרא מעליא ואי דליכא סהדי מנא ידענא כמה ישלם אמר רבא תהא במאמינו למזיק כאשר בארנו. המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול (כתובות פ"ו א'). ונתחייב המוחל לשלם מה שקיבל אפילו לרבי מאיר דדאין דינא דגרמי אינו משלם יותר כך פסק רב שר שלום גאון. וכן מוכיח גבי קריביה דרב נחמן בפרק הכותב (שם תד"ה תיזיל). בפרק לא יחפור (ב"ב כ"ב ב' ותד"ה זאת) מסקינן דגרמא בנזקין פטור אבל אסור, וצריך לחלק מה בין גרמא בנזקין לדינא דגרמי וחילק רבינו יצחק ללשון אחד דדינא דגרמי הוא במקום שהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו וללשון אחר פירש במקום שבשעת מעשה עושה ההיזק, וא"א ליישב לשני הלשונות את כולן כשתדקדק בהלכות ועוד כי טיהר הטמא ועירבו בעל הבית עם פירותיו דמחייב לרבי מאיר בפרק עד כמה (בכורות כ"ח ב') לא יתיישב כלל דהוא עצמו אינו מזיק ממון חבירו וכן בשעת מעשה אין ההיזק בא, לכך נראה לרבי יצחק בר רבי אברהם לפרש שהואיל דדינא דגרמי [הוא] מטעם קנס כמו שמוכיח בירושלמי (שבועות דף ל"ב א') יש לומר דכל היזק המצוי ורגיל לבא אם לא שקנסו חכמים על כך שייך דינא דגרמי כעין טעם שבארנו למעלה גבי מטמא ובכך מתיישבות כל ההלכות.
